Hodaya Twito

Artist & Blogger

An optimistic curly girl who likes a simple art, visual lifestyle. 
Sharing my thoughts and insights about life and art lifestyle in particular.
Working on connecting to myself and my feelings, 
that's the hardest thing for me to do.
Welcome to my life's journey.
🌈🌸 

SUBSCRIBE & FOLLOW

MUST READ ARTICLES:

Join The Newsletter

You will receive the latest news about new products & more

זנחתי את התלמידים שלי

שתיים ושלושים בצהריים.
כשכתבתי שאיבדתי את זה התכוונתי גם שזנחתי את מיכאל ונריה, התלמידים הבני דודים שלי.
זאת אומרת, לא באמת זנחתי זנחתי.
פשוט השבוע לא התקשרתי לראות מה קורה עם השיעור, ותכלס חבל גם לי כי זה הכסף היחיד בינתיים ואני גם לומדת על עצמי ולהיות רגישה לאנשים מסביבי, מללמד אותם.
והכל ביחד.
גם יוגה זנחתי.

* * *
מיכאל ונריה בני אחת עשרה, מסתבר, כי עד עכשיו חשבתי שהם בני תשע.
בהתחלה כשדניאלה, הדודה שלי –האמא שלהם, ביקשה ממני שאלמד אותם ציור, ישר אמרתי שאין מצב.
וחוצמיזה שאני לא יודעת ללמד, אני לא מורה גם.
היא לא לחצה, רק ביקשה שאחשוב על זה עוד.
החלטתי להפסיק להיות דובי לא לא ולנסות.
תרגעי, הם בסך הכל ילדים בני תשע. (טוב, לפחות ככה חשבתי עד שאמא שלהם קראה את זה).

חשבתי שהחיבור שלי עם מיכאל יהיה מהיר ויווצר בנינו קליק כזה של שני אמנים שמבינים מוזרות ושקט. אחרי הכל, מיכאל הוא הצייר ונריה הוא האח שרוצה גם בגלל אח שלו.
ובאמת הרגשתי שלמיכאל זה בא יותר טבעי, הוא יודע איפה לצייר את הקו ואיך לערבב צבעים, נריה היה צריך יותר את התשומת לב שלי. אחרי כל קו הוא שאל –מה עכשיו?

השיעורים בנפרד כדי שלכל אחד יהיה את הזמן שלו לבד, אבל זה מגניב לראות את ההבדלים ביניהם, הם מגיעים אחד אחרי השני, ביום ראשון ושני, וההבדלים ברורים לעין. כל הקטע הזה על תאומים זהים אבל שונים.
בכל אופן, אתמקד בנריה.
בשיעור הראשון למדתי אותו איך לצייר עין בפחם עם אור וצל. הילד יצא מבסוט שזה נראה אמיתי.
בשיעור שלאחר מכן הצעתי לו צבעים, הוא העדיף להישאר עם העיפרון והפחם (מן הסתם, כי השליטה בידיים שלנו). קישור
בשלושה שיעורים שבאו אחר כך הוא רק למד איך לצייר פרצוף. שלושה שיעורים מחורבנים כי הוא לא הפסיק למחוק.
כמעט השבעתי אותו שבפעם הבאה זה יהיה בלי מחק.
אבל לא היה צורך, כי השיעור שאחר כך היה בצבע. (אחרי שנרתע בניסיון קודם, הפעם זה זרם כמו מים, שזה לבד היה מדהים).
והיום, כשנריה הגיע הוא לא ידע מה הוא רוצה לצייר והתחיל לקשקש באוויר עם מכחול נקי.
זרמתי איתו. אמרתי לו שייקח צבע – אדום היה זמין- ושיתחיל לקשקש.
בהתחלה הוא פער עליי זוג עיניים כחולות: "מה? סתם לקשקש?"
כן.
הבטחתי לו שזה בסדר גמור ומקסימום נתקן, או נצייר אחד חדש.
אחרי כמה דקות של קווים אדומים רנדומלים הוא אמר שזה קשה לקשקש סתם. נו בטח שהערה התמימה הזאת פגעה בול.
אז הסברתי לו שזה ציור בשביל הלב שלו, שיצא לא יפה, ללמוד לתקן ולצייר על זה חדש.
הרגשתי שאני נותנת לו שיעור לחיים, לנריה שלא נפרד לרגע מהמחק.
אני לא יודעת עד כמה הוא הקשיב וירד לעומק הדברים, אבל אין ספק שהוא ילד אינטליגנט ונבון וכיף לדבר איתו. לפעמים הוא פשוט… ילד.
והרגשתי שאני אני. מעבירה היום שיעור ערך שהוא מעבר לציור.
הרגשתי שאני אני.
ואחר כך הציור כל כך זרם (זה נדיר בפני עצמו), שהמשכנו את השיעור עוד שעה נוספת.
אם אתם מחפשים מורה לציור, או פטפוט או מורה כלשהי (רק לא חשבון😦),
מסתבר שזאת אני.👩🏻‍🏫

זאת הפעם השניה שנריה משתמש באקריליק

 

 

נריה עם מערכת השמש שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *