Hodaya Twito

Artist & Blogger

An optimistic curly girl who likes a simple art, visual lifestyle. 
Sharing my thoughts and insights about life and art lifestyle in particular.
Working on connecting to myself and my feelings, 
that's the hardest thing for me to do.
Welcome to my life's journey.
🌈🌸 

SUBSCRIBE & FOLLOW

MUST READ ARTICLES:

Join The Newsletter

You will receive the latest news about new products & more

יום שני -שישי, מנסה להשתלט על הזמן

שתי דקות לשמונה

התעוררתי שתי דקות לשבע, למרות שתכלס השעון המעורר הוא לשבע וחמישה. עכשיו פצצה, זה שאני עושה שעון ואשכרה קמה זה נפלא! אבל צריך גם לדעת לנצל את הזמן ולא להימרח כל כך. אומרים שאנשים מצליחים קמים מוקדם בבוקר, אבל לא נראה לי שזה רק זה. אנשים מצליחים הם כאלה שלא וויתרו לעצמם. באנה, אף אחד לא אמר שזה עומד להיות קל. דרך אגב, מאוד נחמד לקום מוקדם. תמשיכי.

יום שלישי, 17.03.2020

תשע ומשהו

תשע ומשהו בערב, או לילה. התעוררתי אחרי שנרדמתי בשבע, אמרתי זה בקטנה, ממש מנמנמת ובאה. קמתי חדשה. טוב, אולי קצת מסטולה, אבל חדשה. לשנו"צ בערב זה קצת לצאת מהשגרה. בדרך כלל אני לא מתנגדת, אבל סוף סוף התחלתי שגרה יפה. אבל הי, מצד שני, לפעמים הגוף פשוט צריך וזה בסדר אח"כ להירדם טיפה יותר מאוחר ובכ"ז לקום מוקדם. אח"כ זה מתאזן. וגם אלו החיים, בואו לא נתבלבל.

שתיים חמישים ושתיים אמרתי לעצמי שאלך לישון מוקדם יחסית אחרי השנ"צ ערב שדפקתי. לא נורא, כנראה שאני לא עייפה וזה בסדר. אבל עכשיו לישון, כי מחר יום חדש והלו"ז ממשיך כרגיל. שעון לשבע וחמישה, כי שבע זה מוקדם מידי.

יום רביעי, 18.03.2020

שמונה ארבעים ושש

קמתי בשמונה וחמישה, למרות שתכלס השעון המעורר הוא לשבע וחמישה. בהתחשב בשעה שהלכתי לישון אתמול, אני גאה בעצמי. אומרים שאנשים מצליחים קמים מוקדם בבוקר, אבל לא נראה לי שזה רק זה. אנשים מצליחים הם כאלה שלא וויתרו לעצמם, שקמו בשמונה וחמישה, למרות שהשעון הוא לשבע וחמישה. התכוונתי, למרות הכישלון הם קמו. המושג הצלחה הוא רחב מאוד ומתפרס ומתפרש בהרבה היבטים. כמו לקום בכל זאת אחרי שכיבית את השעון, או להתלבש בהתאם לסטודיו כדי ללכת לצייר, למרות שבחוץ קר והחשק אבד ומסתבך עם הרוחות. לא יודעת, לא עולים לי עוד דוגמאות לראש וזה מוזר, כי מהבוקר הוא לא מפסיק לקדוח, לחשוב, להגיע לתובנות. ואני לא חושבת שזה קורונה.

שמונה ארבעים ושש

שתיים ושש עשרה בקושי ציירתי היום. אולי אפילו אפשר לומר יותר הרסתי מציירתי. אני שואלת: מתי לשחרר, להבין שלא מתאים לי? מתי די זה די ולא לנסות לצייר יותר? מתי להתעקש בכל זאת כי אני רק מתפנקת? צריך להיות במוד מסוים בשביל לצייר. זה לאו דווקא צריך להיות במצב -רוח טוב, אבל בטח לא להיות עייפים, ככה נראה לי. כי סבבה אם את עצבנית או כועסת ובכל זאת מציירת, את מוציאה אנרגיות שליליות החוצה ממך, מתנקה. ולא מדברת בכלל על אם את שמחה, הכל שמש ופרפרים. אבל אם את עייפה, ואחרי הכל ולמרות הכל לא מצליחה ליצור לך אווירה של יצירה ועשייה? אז חבל לך על הזמן שאת מבזבזת. לכי לישון קצת ותאגרי כוחות. ותשימי שעון.

שש ושש משבר הקורונה הכניס את כולם אל הבתים ואותי הוציא מהשגרה. או לפחות ככה אני חושבת. למרות שאני גם חושבת שיותר מידי מחשבות זה לא טוב. אני חושבת שהמחשבה נוטעת בנו איזה רעיון, עובדה, שאם לא היינו חושבים אותה היא לא הייתה קיימת. ומכאן המחשבה שיום אחד שיצאתי מהשגרה לא באמת הופר בגלל קורונה. למרות שהכל התחיל מזה שקמתי מוקדם, כדי לעשות קניות בגלל ההסגר. בגלל הקורונה.

יום חמישי, 19.03.2020

שמונה עשרים ושמונה.

קמתי בשבע שלושים ושמונה, למרות שתכלס השעון המעורר הוא לשבע וחמישה. אפשר לומר שוב שאני גאה בעצמי? כי רגע, יש לי עוד שאלה, מתי כבר זה נחשב שאני נשענת על יותר מידי תירוצים? מתי ה –מגיע לי, גאה בי והכל בסדר כבר נחשב וויתור? כי אני מפחדת שהגעתי לשם ואני פשוט עוד לא יודעת.

אחת ודקה נכנסתי למיטה ואני מרוצה. כי א- היום יום חמישי ובדר"כ השעות כאלה אני עוד בקפה, חולמת על המיטה. ב- היום היה לי הספק יפה. מאז שהתחלתי עם הלו"ז החדש- בוקר סטודיו, צהריים עבודה על המחשב, ידעתי שיש חור גדול ומלא שעות מתות, אבל בינתיים השארתי ככה. וגם עד עכשיו לא באמת הייתי עובדת במחשב, כי כבר הוצאתי את כל האנרגיה שלי לאותו היום. והיום היה גם וגם. ועכשיו אני רוצה גם להוסיף יוגה ללו"ז. יש זמן להכל ואני מתחילה לאזן, להשתלט על העניינים.

יום שישי, 20.03.2020

אחת עשרה ושמונה

קמתי בעשר עשרים ושמונה, למרות שתכלס השעון המעורר הוא לשבע וחמישה. קמתי סלחנית, שישי היום. גם קמתי סלחנית כי היום זה יום מנוחה, גם קמתי סלחנית למרות שידעתי, אולי זה לא לוותר, אבל לא עשיתי מאמץ לקום בשבע וחמישה. הייתי סלחנית למרות שמהלילה ידעתי ששישי יותר קשה ולכן גם שמתי שעון לשבע ואחת עשרה, ושבע וחמש עשרה דקות. וכיביתי במודע, וחזרתי לישון במודע והייתי סלחנית. אומרים שאנשים מצליחים קמים מוקדם בבוקר, אבל לא נראה לי שזה רק זה. אנשים מצליחים הם כאלה שלא וויתרו לעצמם, ולא נמרחו עם הטלפון במיטה, למרות שמה זה משנה, גם ככה קמת מאוחר. אנשים מצליחים הם כאלה שסלחו לעצמם, כי הם יודעים שזה חלק מתהליך, שמחר יום חדש, ובטח ובטח שביום ראשון השעון המעורר יצלצל בשבע וחמישה, כי שבע זה מוקדם מידי, והם יקומו בזמן. אז הייתי סלחנית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *